דלתות פתוחות: ספטמבר 2014

על בתים, אנשים ומה שביניהם: מבט סקרני על הקשר בין משפחה לבית, אדריכלות, עיצוב ודרך חיים.

צילום וכתיבה - נויה שילוני-חביב. צלמת אדריכלות ועיצוב פנים

איריס גבאי – צור הדסה 2014

איריס גבאי, אמנית, מתגוררת בצור הדסה מזה 21 שנים יחד עם בנה אור. הם גרים בבית שכור, כחול.

איריס חיפשה בישוב בית מתאים והגיעה אל הבית הנוכחי. היא הגיעה לדירה קטנה, תפורה למידותיה, עם מרפסת רחבת ידיים אל נוף הישוב. אז עדיין לא ידעה שיצבע לכחול. הדירה הקודמת שלה היתה ורודה. כנראה שצבעים הם חשובים ונוכחים בחייה.

מבנה הדירה עצמה הוא פשוט. מהכביש מוביל מעבר קטן אל פטיו צנוע שבו מסודרים עציצים שונים ומטופחים. פינה שאיריס אוהבת במיוחד.

מימין: המנדלה הראשונה שצוירה, "מנדלת לב", צוירה על תחתית לכוס

משם נכנסים אל הדירה: סלון, מטבח, שני חדרי שינה ושירותים. חלל הסלון והמטבח חוברים יחד, דלת זכוכית כפולה מובילה מהסלון אל המרפסת, שגודלה כגודל הדירה עצמה.

דבר ראשון שעשתה כשנכנסה לדירתה החדשה היה למקם את הספרייה. עד שמצאה את המיקום המתאים, לא הצליחה למקם את שאר הרהיטים. הספרייה היא אמנם רהיט כוורת פשוט שבתוכו מסודרים למופת מגוון ספרים, אך בעיניה זהו הפריט החשוב והשימושי ביותר בבית. בתוכה מונחים ספרים נבחרים שאליהם יש לה יחס של כבוד. (שר הטבעות – מהדורה מיוחדת שהוזמנה במיוחד מארצות הברית; בעלת שולי דפים מוזהבים, ההוביט, ליקוטי עצות, המדריך לאיורוודה - תורת חיים הודית ועוד).

לפני שעסקה באמנות כפרנסה, עבדה באדמיניסטרציה, בחברה לייצור מטבחים, במדידות שטח וריכוז נתונים להכנת מפות טופוגרפיות. כרגע היא עוסקת באמנות, עבודה שנובעת מבפנים ומובילה אותה לשלוות נפש.

סגנונה שאוב מאמנות אתנית, בעיקר מהמזרח הרחוק ומרוקו, היא מחוברת להוויה האתנית באמנותה ובסגנון חייה.

לפני כארבע שנים, בתקופת עבודתה הקודמת, הגיעה איריס לרגע מסוים שבו עצרה, והחליטה שמספיק לעסוק בדברים שאינה אוהבת. "פשוט נחתי ולא עשיתי כלום". ואז התגלה החור בתקרה.

בתקרת חדר השינה היה חור. חור עגול שנוצר מחיבור נטוש של מנורת תקרה. בעל הבית הציע שתסתום את החור עם מכסה עגול של קופסה. היא טיפסה על סולם, וסתמה את החור עם מכסה. אך עדיין משהו הפריע באסתטיקה הגסה של המכסה, אז החליטה לכסות אותו ואת האזור שמסביב עם חרוזים צבעוניים, נוצר קישוט עדין והרמוני בתקרת החדר.

איריס ראתה כי טוב, ורצתה להמשיך בקו העיצובי שיצרה ברגע. היא ביקשה אישור מבעל הבית לצייר קצת על הקירות. כשזה ניתן, היא עברה לסלון. לקחה עיפרון ויצרה מנדלה על התקרה. אוסף של קווים עגולים וישרים יצרו סיפור. צבעים לא היו לה באותו שלב, לכן לקחה תבלינים – כורכום, פפריקה - ומרחה בין קווי העיפרון. יצרה פרסקו אישי משל עצמה.

מנדלת התבלינים

אל מנדלת התבלינים שבתקרה חיברה מתלה לנר, המשתלשל אל מרכז הסלון. מפיץ אור ואווירה בחלל. בעל הבית אהב את השינויים ונתן לה יד חופשית ליצירה.

איריס ושוק הפשפשים מכירים כבר הרבה שנים. מאז שבנה אור היה בן 6, הם היו מגיעים פעם בחודש לשוק ואיריס היתה מצטיידת בשלל דברים שעצרו את נשימתה – מנורות עתיקות, רהיטים ישנים, תכשיטים עם אופי, חרוזים, מעמדי נרות, כלי בית, שרשראות שונות – כל מה שיש לשוק פשפשים מכובד להציע. בזמן השיטוטים, אור היה בוחר חפץ מסוים בשביל עצמו – לרוב אבן צבעונית ויפה. לימים, חברים וקרובי משפחה ראו את אוסף האבנים, והחלו להביא לו אבנים ממקומות שונים בעולם. עכשיו האוסף הגדול נח לו על אדני החלונות בבית.

בזמנו, אספה וקנתה את הפריטים כך סתם, עדיין לא ידעה שזהו החיבור האמיתי עבורה, היום, היא קונה ואוספת למטרת שיפוץ ושינוי.

שכניה כבר יודעים לא לזרוק רהיטים וחפצים ישנים, אלא מביאים אליה לחידוש. שכנה הביאה מנורת שנדליר ישנה ושבורה, איריס החייתה אותה לחפץ חדש. אל חפצים דומים היא מחברת ומכליאה תחתיות מתכת של כוסות, שלשלאות וחרוזים ליצירת מוביילים צבעוניים וקישוטים ביתיים.

מנורה שעיצבה מעל משקוף מעוטר

משיפוץ הרהיטים וחפצים עברה לעיטור משקופים ומפתחים של דלתות וחלונות. גילתה שמצאה את הלהט שחיפשה, והחליטה להמשיך בקו האמנותי המקורי שיצרה. המשקוף הראשון שציירה הוא מפתח דירתה, בהמשך לדלת הכניסה. כל אורח יודע שעליו לעבור בו בזהירות, כדי לא לחרוט ולגרד את הצבע. עיטורי יד צבעוניים וחרוזים צבעוניים מעניקים נופך ואופי לכל משקוף בביתה.

בנוסף לידיים האמנותיות יש לאיריס ידי זהב גם במה שקשור לשיפוצים קלים ותיקונים ביתיים. את פרגולת העץ היפה במרפסת תכננה בעצמה ובנתה בעזרת ידידים. בכלל, גודלה של המרפסת הופך אותה לרב-שימושית, ויש בה פינת עבודה, פינת כביסה, צמחים ירוקים משתלשלים ופינת מרגוע שבה איריס מתרווחת לעתים עם מיץ פטל ויטמינצ'יק. איריס חושבת שכשאוהבים את המקום בו גרים, מרגישים זאת ממראה המקום.

"כשאני עובדת, אני מתלבשת כמו פועלת"

איריס החליטה ללמוד ציור מנדלות בקורס של איתן קדמי, ומאז גם המנדלות נכנסו למאגר הציורים. מנדלת לב ראשונה צוירה על תחתית כוס וחוברה אל דלת הכניסה. המנדלות מצוירות לרוב על לוחות עץ המתחברים ליצירת שולחנות יפהפיים.

בפינת העבודה מצוי מאגר צבעים, עפרונות וחומרי עבודה. כשאלו נגמרים, נדרש סיור קניות בדרום תל אביב, שם היא סופגת השראה ליצירות נוספות.

משקופים מעוטרים לקראת הרכבה

במשפחתה עוסקים רבים בעבודות יצירה, כפיים ומעוף. אביה הוא קבלן, ממנו שאבה את ההתעסקות בחומר ובבנייה. כאשר חסר לה כלי לעבודה, מספיק הסבר קטן ואביה מוצא פתרון ובונה בעצמו את מה שצריך. כך למשל כאשר חיפשה מחוגה ענקית לשרטוט המנדלות אך לא מצאה בחנויות, אביה בנה עבורה מחוגה מתאימה. גם אביה מעביר לטיפולה חפצים ורהיטים ישנים שבהם נתקל.

המחוגה

לדבריה, יצירתיות והישרדות לא יכולים להתקיים יחד. במצב הישרדותי לא ניתן להיות יצירתיים.

כלי הבית ניתנו כמתנה על ידי קרובי משפחה, את הצמח העניק לה טובול, מתושביה הותיקים של צור הדסה.

זוהי לא תחנתה האחרונה של איריס, גם אם היה באפשרותה להישאר בדירה שנים רבות, היתה עוזבת וממשיכה הלאה. "באמנות שלי אני מתחדשת, כך גם במגורים".

אך אם כן היה באפשרותה לשנות פרט בדירה, היתה מוסיפה קמין - עיסקת חבילה של אוירה וחימום.

איריס אוהבת את עולמות הפנטזיה. צלצול הטלפון שלה הוא צליל קרן היער, כך שכמה פעמים במשך היום היא נזרקת אל מסעות דמיון והרפתקאות ביער העבות... היצירה מבחינתה היא גם סוג של פנטזיה השואבת אותה לחוויה אופטימית, שאותה היא מעבירה הלאה.